טיפול רגשי במגע מתוך הקשבה לגוף, לרגש ולתודעה
הגישה הטיפולית שלי
אני מאמינה שכל אישה שמגיעה לטיפול מביאה איתה סיפור חיים ייחודי. לכן אני לא מתבוננת רק במקום שכואב, אלא משתדלת לראות את האישה שמאחורי הכאב.
במהלך השנים פגשתי נשים שהגיעו אליי בעקבות כאבים, עומס ומתח באזורים שונים בגוף. בתחילת הדרך גם אני התבוננתי בעיקר בכאב עצמו — איפה הוא נמצא, איך הוא מרגיש ומה יכול להקל עליו.
עם הזמן שמתי לב שלפעמים הכאב הוא רק חלק מהסיפור.
במהלך הטיפול והשיחה עלו גם תקופות של מתח, שינויים גדולים בחיים, דאגות, אחריות, פחדים ורגשות שלא תמיד קיבלו מקום.
ההבנה הזאת הובילה אותי להעמיק בקשר שבין הגוף, הרגש והתודעה — לא מתוך רצון למצוא תשובה אחת לכל כאב, אלא מתוך רצון להבין את האישה שנמצאת מולי ואת התמונה השלמה.
לראות את התמונה השלמה
אני מאמינה שהגוף, הרגש והתודעה משפיעים זה על זה.
אני לא מאמינה שכל כאב נובע מרגש, וגם לא שכל קושי רגשי יבוא לידי ביטוי בגוף.
אבל אני כן מאמינה שלפעמים הגוף מזמין אותנו לעצור ולהקשיב.
לפעמים תקופה של מתח או שינוי מורגשת גם בגוף, ולפעמים דווקא כאב פיזי משפיע על הדרך שבה אנחנו מרגישות, חושבות ומתנהלות.
הקשר הזה אינו קבוע ואינו זהה אצל כל אישה.
לכן כשאני מדברת על הקשר בין אזורים בגוף לבין העולם הרגשי, אני לא מתייחסת אליו כנוסחה.
כאב בלסת, בכתפיים, בגב, בבטן או בכל אזור אחר לא אומר בהכרח דבר מסוים.
עבורי הוא יכול להיות פתח לשאלה:
מה קורה בחיים שלך עכשיו?
מה הגוף שלך מרגיש?
מה עובר עלייך בתקופה הזאת?
והאם יש משהו שמבקש ממך תשומת לב?
לפעמים נמצא קשר.
ולפעמים לא.
וגם זה בסדר.
אורתופדיה רגשית
כך נולד אצלי המושג „אורתופדיה רגשית”.
זו הדרך שלי להתבונן בגוף לא רק דרך השריר או המקום הכואב, אלא גם דרך האישה שנמצאת בתוך הגוף הזה.
המגע מאפשר לי לפגוש את הגוף, והשיחה — כשיש בה צורך — מאפשרת לנו להתבונן גם במה שקורה בפנים.
אני לא מחפשת להוכיח שרגש מסוים יצר כאב מסוים.
אני משתמשת במה שעולה מהגוף כפתח לסקרנות, לשאלות ולהקשבה.
קודם להקשיב לאישה
לפני שאני מזמינה אישה להקשיב לגוף שלה, חשוב לי קודם כול להקשיב לה.
כל אישה מגיעה עם הדרך שלה להבין את הגוף ואת הכאב שלה. יש מי שכבר מכירה את העולם של גוף ורגש, ויש מי שפוגשת את ההסתכלות הזאת בפעם הראשונה.
לכן אני לא רוצה לומר לאישה מה הכאב שלה אומר, ולא לשכנע אותה שהדרך שבה אני רואה אותו נכונה יותר מהדרך שלה.
אם אישה מספרת לי שהגב התחיל לכאוב אחרי שהרימה משהו כבד — אני מקשיבה לזה.
ואם לצד זה עולה בי שאלה נוספת מתוך הדברים שהיא מספרת, אני יכולה להציע אותה בעדינות:
„רוצה שננסה להסתכל על זה גם מזווית נוספת?”
לפעמים השאלה תפגוש אותה מיד.
לפעמים היא תצטרך הסבר או זמן.
ולפעמים היא בכלל לא תרגיש שזה קשור אליה.
גם לזה יש מקום.
מבחינתי, טיפול הוא לא ניסיון להביא אישה לראות את הגוף שלה בדרך שבה אני רואה אותו.
הוא הזמנה להתבונן יחד.
לשאול.
להיות סקרניות.
ולבדוק מה מתוך הדברים שעולים באמת פוגש אותה.
לפני שאני מבקשת מאישה להקשיב לגוף שלה — אני רוצה קודם כול להקשיב לה.
לפעמים דרך המגע עולה תחושה.
לפעמים עולה זיכרון.
לפעמים מגיעה מחשבה.
ולפעמים יש פשוט שקט.
אין צורך שמשהו מיוחד יקרה כדי שהטיפול יהיה משמעותי.
הראש, הרגש והתודעה
עם השנים הבנתי שבתוך כל אחת מאיתנו מתקיים לעיתים דיאלוג פנימי.
יש את הראש — שמנסה להבין, לתכנן, לפתור ולהגן עלינו.
יש את הרגש — שמבקש שיראו אותו, שיקשיבו לו וייתנו לו מקום.
וביניהם נמצאת התודעה — המקום שמאפשר לנו לעצור לרגע, להתבונן במה שקורה בתוכנו ולבחור כיצד אנחנו רוצות להגיב.
בגישה שלי אני לא מחפשת מי צודק — הראש או הרגש.
אני מאמינה שלכל אחד מהם יש תפקיד.
וכשאנחנו מצליחות להקשיב גם לגוף, גם לרגש וגם למחשבות שלנו, יכולה להיווצר בהירות גדולה יותר לגבי מה שאנחנו צריכות.
המגע הוא חלק מההקשבה
הטיפול שלי הוא קודם כול טיפול במגע.
אני עובדת בצורה ממוקדת באזורים שבהם הגוף מבקש תשומת לב, ומתאימה את המגע למה שהאישה שמולי צריכה באותו היום.
השיחה אינה חובה.
יש נשים שמגיעות ורוצות פשוט לקבל מגע ולנוח.
יש נשים שבמהלך הטיפול מרגישות שהן רוצות לדבר.
ויש טיפולים שבהם המגע והשיחה משתלבים באופן טבעי.
אני מאמינה שהטיפול צריך להתאים לאישה — ולא שהאישה תצטרך להתאים את עצמה לטיפול.
העקרונות שמנחים אותי
הקשבה ללא שיפוט.
מגע מכבד ובטוח.
התאמה אישית לכל אישה.
חיבור בין הגוף, הרגש והתודעה.
שיחה לפי הצורך והרצון.
ומרחב שבו אפשר לעצור, לנשום ולהיות.
אין שני טיפולים זהים, בדיוק כפי שאין שתי נשים עם אותו סיפור.
גם כאשר שתי נשים מגיעות עם כאב באותו אזור, החיים שהן מביאות איתן לחדר יכולים להיות שונים לחלוטין.
לכן כל טיפול נבנה מחדש מתוך הקשבה למה שנכון באותו הרגע.
לסיום
אני מאמינה שאין דרך אחת לריפוי.
אני לא כאן כדי לומר לך מה הגוף שלך „מנסה להגיד”, ולא כדי להוביל אותך בדרך שלי.
אני כאן כדי להקשיב יחד איתך.
לגוף.
לרגש.
למחשבות.
ולמה שנכון עבורך עכשיו.
התפקיד שלי הוא לא להוביל אותך בדרך שלי, אלא ללוות אותך בדרך שלך.
מתוך הקשבה.
מתוך סקרנות.
ומתוך כבוד. 💛