כאבים בטרפזים
מה שרירי הטרפז מנסים לומר לנו?
כאבים בשרירי הטרפז הם מהתלונות הנפוצות ביותר שאני פוגשת בקליניקה.
יש מי שמתארת תחושת כובד על הכתפיים, אחרות מרגישות נוקשות שמקרינה לצוואר, ויש מי שסובלת מכאבי ראש שמתחילים דווקא באזור הזה.
לעיתים מקור הכאב הוא פיזי לחלוטין – יציבה ממושכת, עבודה מול מחשב, מאמץ, שינה לא נוחה או עומס על השרירים. לכן חשוב תמיד לשלול גורמים רפואיים ולטפל בהם בהתאם.
אבל לאורך השנים, מתוך העבודה שלי עם נשים, התחלתי לשאול גם שאלה נוספת:
האם ייתכן שלפעמים הגוף מספר גם סיפור רגשי?
הגוף זוכר גם את מה שלא נאמר
בגישה הטיפולית שלי אני רואה בגוף מקום ששומר גם חוויות, רגשות ומתחים.
כאשר אנחנו מתמודדות עם עומס מתמשך, אחריות גדולה, דאגה לאחרים או רגשות שאין להם מקום, הגוף עשוי להגיב בדרכים שונות.
אצל אישה אחת זה יתבטא בלסת.
אצל אחרת בגב.
ואצל מישהי אחרת – דווקא בטרפזים.
אני לא מאמינה שלכל כאב יש משמעות אחת שמתאימה לכולן.
אבל אני כן מאמינה שכאשר כאב חוזר שוב ושוב, כדאי לעצור לרגע ולהקשיב גם למה שעובר עלינו בתקופה הזו.
גם אני הייתי שם
במשך תקופה ארוכה סבלתי מכאבים חזקים בטרפזים.
כמו רבות, גם אני חשבתי שהפתרון נמצא רק בגוף.
הלכתי לטיפולים.
עשיתי עיסויים.
ניסיתי לשחרר את השרירים.
הייתה הקלה, אבל הכאב חזר.
לא הבנתי למה.
הרגע שבו הכול התחיל להשתנות
יום אחד, במקרה, נתקלתי בשיעור שעסק בקשר שבין הגוף לרגש.
ישבתי והקשבתי.
ואז הקשבתי שוב.
ושוב.
לאט־לאט הבנתי שמעולם לא לימדו אותי להקשיב לעצמי.
לא לימדו אותי לעצור.
לא לימדו אותי לתת מקום למה שאני מרגישה.
ולא לימדו אותי שלפעמים, לפני שמנסים לרפא את הגוף, כדאי לעצור ולהקשיב גם לנפש.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה התחלתי להתבונן בעצמי באמת.
לא מתוך ביקורת.
אלא מתוך סקרנות.
ומתוך חמלה.
ומה קרה לטרפזים?
אני לא יכולה לומר שהכול השתנה ביום אחד.
אבל ככל שלמדתי להקשיב לעצמי, לשתף, לבכות, לעצור, לנשום ולא להחזיק הכול לבד – שמתי לב שגם הגוף שלי התחיל להשתנות.
הכאבים בטרפזים, שליוו אותי במשך תקופה ארוכה, הלכו ופחתו.
לא כי מצאתי פתרון קסם.
אלא כי בפעם הראשונה בחיי הפסקתי להילחם בעצמי.
התחלתי להקשיב.
לתת מקום למה שאני מרגישה.
ולהבין שגם אני זקוקה לטיפול, לחמלה ולמנוחה.
מה אני רואה היום כמטפלת?
לאורך השנים, כמטפלת וגם כאישה שעברה את הדרך הזו בעצמה, התחלתי לשים לב לתופעה שחוזרת על עצמה.
יש נשים שהכאבים שלהן חוזרים שוב ושוב דווקא לטרפזים.
אחרות מרגישות אותם בשכמות.
ויש כאלה בגב התחתון.
אני לא רואה בזה חוק, ולא מאמינה שכל כאב נובע מרגש.
אבל אני כן מאמינה שלפעמים, כשהכאב חוזר שוב ושוב לאותו אזור, הוא יכול להיות הזמנה לעצור, להקשיב ולהתבונן במה שהגוף אולי מנסה לספר.
לא כדי לחפש תשובה אחת שמתאימה לכולן, אלא כדי להבין את הסיפור הייחודי של כל אישה.
שאלות שכדאי לעצור ולשאול
אם את מתמודדת עם כאבים חוזרים בטרפזים, אולי שווה לשאול את עצמך:
- האם אני נושאת על הכתפיים יותר ממה שאני יכולה?
- האם אני מרשה לעצמי לבקש עזרה?
- האם אני נותנת מקום גם לצרכים שלי?
- מתי בפעם האחרונה עצרתי באמת לנוח?
אין תשובות נכונות או לא נכונות.
אלה רק שאלות שיכולות לפתוח פתח להקשבה.
לסיום
אני מאמינה שהגוף לא פועל נגדנו.
לעיתים הוא פשוט מבקש שנעצור לרגע ונקשיב.
כשמשלבים טיפול בגוף יחד עם התבוננות במה שעובר עלינו, אפשר לעיתים לגלות רובד נוסף בדרך לריפוי ולהקלה.
חשוב לדעת
כאבים בטרפזים יכולים לנבוע ממגוון גורמים רפואיים ופיזיים. ההתבוננות בקשר שבין הגוף לרגש היא חלק מהגישה הטיפולית שלי ואינה מחליפה אבחון, ייעוץ או טיפול רפואי.